בית האופרה תל אביב

שלושה עשורים מאז הציגה לראשונה' חוזרת יצירתו האיקונית של רמי באר לבמה. "זיכרון דברים", מיצירות המופת של המחול הישראלי, מהדהדת את הטראומה הקולקטיבית והאישית שהותירה השואה בחיי החברה והפרט. באר, מבכירי האמנים בישראל ובן הדור השני לניצולי שואה, נע בין הבזקים אסוציאטיביים, מפרק ומרכיב מחדש את הזיכרון הבין דורי שנצרב בעור ונחרט בגוף. זכרון דברים יצירה שאסור להחמיץ…" (תקווה חוטר ישי, ידיעות אחרונות) "להקת המחול הקיבוצית עשתה זאת הפעם בגדול. רמי באר הוא יוצר בעל דמיון חזותי עשיר, המעלה דימויים בימתיים מרתקים. הדבר המרשים בה הוא האחדות האמנותית שהושגה בין התנועה, המוסיקה… התפאורה…מערכת הפועלת בתאום מושלם" (אליקים ירון, מעריב) "שפתו התנועתית של באר אינה מדברת בצעדים אלא בגוף כולו והלהקה מאומנת היטב בשפה הרב שימושית הזו… הופעתם המסורה של הרקדנים וטוהר הכוריאוגרפיה יכבשו אותך". (NEW YORK TIMES). קרדיט צילום: להקת המחול הקיבוצית

סדרת השתקפויות בניהול שלומי שבן – רוקפור והתזמורת

להקת רוקפור ותזמורת הקאמרטה על במה אחת במופע מיוחד במסגרת סדרת "השתקפויות" בניהולו המוסיקלי של שלומי שבן. ערב בלתי נשכח שיביא את הלהיטים האהובים של רוקפור בעיבודים סימפוניים חדשניים ומפתיעים, המשלבים את העוצמה של הרוק עם העושר והעידון של המוזיקה הקלאסית. קרדיט צילום: אלעד שושן

קוריליאנו I בטהובן

להטוטי צליל ואנרגיה מתפרצת. קוריליאנו ובטהובן בערב אחד. ערב סימפוני סוחף שמעמיד את הקצב והאנרגיה במרכז הבמה. במוקד הקונצרט — הקונצ’רטו לכלי נקישה של ג’ון קוריליאנו, יצירה וירטואוזית וצבעונית המוקדשת לעולמם המרתק של כלי ההקשה: עץ, מתכת ועור. הסולן תום בצלאל, נגן הטימפני של התזמורת, מוביל מסע מוזיקלי מלא תנועה, דיוק והעזה, כשהתזמורת כולה שותפה למשחק הצלילים. את הערב משלים אחד משיאי הרפרטואר הסימפוני הסימפוניה מס’ 7 של לודוויג ואן בטהובן יצירה מחשמלת, ריתמית ומלאת שמחת חיים, שכונתה כבר במאה ה־19 “אפוס של מחול”.
ערב שבו הקלאסי פוגש את העכשווי — בעוצמה, בקצב ובתשוקה. מנצח : אוון כריסט | כלי הקשה וטימפני – תום בצלאל. בתוכנית: קוריליאנו: קונצ'רטו לכלי הקשה ותזמורת מיתרים | בטהובן:  "קוריאולן" – פתיחה | בטהובן: סימפוניה מס' 7. קרדיט תמונה: ברוך  נאה 

יוסף ברדנשווילי – הדיבוק

הפקת בכורה עולמית של הדיבוק, בהלחנתו של היוצר עטור הפרסים יוסף ברדנשווילי. עידו ריקלין כתב עיבוד חדש לסיפור המטלטל על לאהל'ה וחנן, שנכתב במקור על-ידי ש. אנ-סקי. בבימויו של ריקלין, הסיפור המיסטי הופך לדרמה פסיכולוגית נועזת ומרגשת המשקפת את המרחב הסוער שבין מסורת לקדמה, ובין אהבה אסורה לשיגעון, עד לסופו הטרגי. קרדיט צילום: ai האופרה הישראלית

וולפגנג אמדאוס מוצרט – חליל הקסם

אופרת הפנטזיה האלמותית של מוצרט, ששבתה את לבם של צופיה מאז נכתבה. הנסיך טמינו חובר ללוכד הציפורים פפגנו במסע להצלת הנסיכה פמינה, שנחטפה על־ידי מכשף אכזר – כפי שטוענת אימה, מלכת הלילה, בעלת האריה המפורסמת והמרשימה. דרכם רצופה אתגרים, אך בסופה ינצחו הטובים – וגם האהבה. קרדיט צילום: ai האופרה הישראלית

וולפגנג אמדאוס מוצרט – חליל הקסם

אופרת הפנטזיה האלמותית של מוצרט, ששבתה את לבם של צופיה מאז נכתבה. הנסיך טמינו חובר ללוכד הציפורים פפגנו במסע להצלת הנסיכה פמינה, שנחטפה על־ידי מכשף אכזר – כפי שטוענת אימה, מלכת הלילה, בעלת האריה המפורסמת והמרשימה. דרכם רצופה אתגרים, אך בסופה ינצחו הטובים – וגם האהבה. קרדיט צילום: ai האופרה הישראלית

וולפגנג אמדאוס מוצרט – חליל הקסם

אופרת הפנטזיה האלמותית של מוצרט, ששבתה את לבם של צופיה מאז נכתבה. הנסיך טמינו חובר ללוכד הציפורים פפגנו במסע להצלת הנסיכה פמינה, שנחטפה על־ידי מכשף אכזר – כפי שטוענת אימה, מלכת הלילה, בעלת האריה המפורסמת והמרשימה. דרכם רצופה אתגרים, אך בסופה ינצחו הטובים – וגם האהבה. קרדיט צילום: ai האופרה הישראלית

עופרה – מחזמר מרגש בעקבות חייה ושיריה של כוכבת העל הישראלית שכבשה את העולם – עופרה חזה. מילדותה בשכונת התקווה ועד הבמות הגדולות של אירופה, מהצלחות ענק כמו "תפילה", "אם ננעלו", "גלבי" "חי" ועד הסיפור האישי שנגע בלב של כולנו – זהו מחזמר שמביא את הפסקול של המדינה אל הבמה, כמו שלא שמעתם מעולם. " זהו מכתב אהבה לעופרה חזה, דמות שהפכה לסמל, ולפסקול של דור שלם" כתיבה ובימוי: גדי צדקה ומיכל אמדורסקי | ניהול מוסיקאלי ועיבודים: גיא מנור | ייעוץ מוזיקלי יהונתן פרלמן | הדרכת שחקנים: פנינה ברט צדקה | כוריאוגרפיה: מיכל אמדורסקי | ע. כוראוגרף : לי – חי דהן | עיצוב תפאורה: בנו פרידל | עיצוב ועריכת וידאו: אריק אביגדור | עיצוב תלבושות: אלה קולסניק | הלבשה וסטיילינג: לי אביטל | בהשתתפות: משה פרץ, ליבי פנקר, חן אהרוני ,אוראל גלעד, ניצן אשל ,שיר בודק ,יונתן סודאי, לאון שניידרובסקי, דמיאן פאוור, הוד שמיר פרנקפורטר, אסף פינקלשטיין, נינה דבש אמדורסקי, הילה אטדגי, עילי נאור, רוי שמש , נעם חליו, גל מדמוני, יעל אבירם ,שי אלמוג| קרדיט תמונה: יח"צ התיאטרון העברי

גברתי הנאווה 
בבימויו ובכיכובו של: נתן דטנר בשיתוף תזמורת הקאמרטה הישראלית. המחזמר הקלאסי והאהוב חוזר לבמה בגרסת ענק מרגשת, צבעונית ומלאת הומור! סיפורם של הפרופסור הנוקשה היגינס ומוכרת הפרחים מהשוק – לייזה דוליטל, שעוברים יחדיו מסע מפתיע של שינוי ואהבה. עם השירים העל זמניים, "ברד ירד בדרום ספרד" , ו"אני רוצה לרקוד". תלבושות ססגוניות וביצועים מבריקים המחיים מחדש את הקסם שכבש את העולם. יוצרים: מחזמר מאת אלן ג׳יי לרנר מוסיקה פרדריק לאו תרגום : דן אלמגור ושרגא פרידמן | בימוי : נתן דטנר | מנהל אומנותי :גדי צדקה | ניהול מוסיקלי ומנצח : יהונתן פרלמן עיצוב תפאורה: לילי בן נחשון ואלכסנדרה נרדי | עיצוב תלבושות : אלה קולסניק| כוריאוגרפיה: מאור לוי הדרכה קולית : קארין שיפרין | תאורה: אורי מורג | מפיק : יגאל הרטל. משתתפים: נתן דטנר, מיקה צור, אלי גורנשטיין, אלון אופיר, פנינה ברט צדקה, נמרוד גרינבוים, קארין שיפרין, נירית אהרוני, ניר שיבר, ארז וייס, עמית בורשטיין, יניב לוי, מירית פרג'ון, ענאל שדה, אדיר פלדבלום, אורי זילברשטיין, גאיה אלבס, דור ירדני, חן כהן, טל אליאס, נועה קאירי , נועם אלדר, נטעלי חכם, ניתאי אוליבר יורן, עומר חלמיש, עומר קרמר, שני לנדס, תמר כהנא. קרדיט צילום: שי הנסב
 

שדה 21 מאת אוהד נהרין בביצוע להקת מחול בת־שבע

"…נהרין ובת-שבע בשיאם – מדהימים, מהפנטים, קדחתניים, שמימיים" (ניו-יורק טיימס) "חוויה משחררת של רגשות… גופות מחשמלים… חזקים, מתוחים עד קצה גבול היכולת, מכווננים כמו כלי נגינה בתזמורת אגדית, מדויקים להפליא – וזה יפה כמו חלום" ( ynet). "יצירת מופת, כל-כך יפה"  (גל"צ) קרדיט צילום: אסקף

שדה 21 מאת אוהד נהרין בביצוע להקת מחול בת־שבע

"…נהרין ובת-שבע בשיאם – מדהימים, מהפנטים, קדחתניים, שמימיים" (ניו-יורק טיימס) "חוויה משחררת של רגשות… גופות מחשמלים… חזקים, מתוחים עד קצה גבול היכולת, מכווננים כמו כלי נגינה בתזמורת אגדית, מדויקים להפליא – וזה יפה כמו חלום" ( ynet). "יצירת מופת, כל-כך יפה"  (גל"צ) קרדיט צילום: אסקף

מיקה שלי – מחזמר משיריו של יאיר רוזנבלום

סיפור אהבה ישראלי על רקע השנים שעיצבו דור שלם.  בין אופוריית 67’ לשבר של 73’, חבורת נערות ונערים עומדת רגע לפני הגיוס – ולפני החיים. מיקה נקרעת בין שתי אהבות: גידי, אהבת נעוריה שחוזר מהמלחמה פגוע ובורח מהכול, וארי, חבר למחזור שמוצא דרך חדשה דרך האמונה וכובש את ליבה. מחזה מוזיקלי מרגש על אהבה, פרידה והתפכחות, המלווה בשיריו הבלתי נשכחים של יאיר רוזנבלום – מ״הבלדה על חדווה ושלומיק״ ו״שיר של יום חולין״, דרך ״אהוב בסיירת חרוב״ ו״שירו של צנחן״, ועד ״גשם אחרון״ ו״המנגינה היא שקובעת״ בימוי- צדי צרפתי | נוסח הצגה – משה קפטן ושחר פנקס | כוריאוגרפיה – תומר יפרח | ניהול מוזיקלי – יהונתן פרלמן | עיצוב תפאורה- לילי בן נחשון | עיצוב תאורה- אורי מורג | עיצוב תלבושות – אלה קולסניק | עיצוב פאות – אירנה סגל | מפיקה בפועל- נטע בירק | שחקנים: משי קלינשטיין , גלעד מרחבי, גל מלכה, עדי אלון, לירון ויגדור , גילת אנקורי, אוהד שחר, אייל בוקובזה, אמיר אהרוני, דורון אורן, גיל זגורי, יובל גרוס, ליאור כהן, מאיה משעניה, מישל עמרם, נועה סבן, עדן אמסילי, צח כהן | קרדיט צילום: ערן לוי 

מיקה שלי – מחזמר משיריו של יאיר רוזנבלום

סיפור אהבה ישראלי על רקע השנים שעיצבו דור שלם.  בין אופוריית 67’ לשבר של 73’, חבורת נערות ונערים עומדת רגע לפני הגיוס – ולפני החיים. מיקה נקרעת בין שתי אהבות: גידי, אהבת נעוריה שחוזר מהמלחמה פגוע ובורח מהכול, וארי, חבר למחזור שמוצא דרך חדשה דרך האמונה וכובש את ליבה. מחזה מוזיקלי מרגש על אהבה, פרידה והתפכחות, המלווה בשיריו הבלתי נשכחים של יאיר רוזנבלום – מ״הבלדה על חדווה ושלומיק״ ו״שיר של יום חולין״, דרך ״אהוב בסיירת חרוב״ ו״שירו של צנחן״, ועד ״גשם אחרון״ ו״המנגינה היא שקובעת״ בימוי- צדי צרפתי | נוסח הצגה – משה קפטן ושחר פנקס | כוריאוגרפיה – תומר יפרח | ניהול מוזיקלי – יהונתן פרלמן | עיצוב תפאורה- לילי בן נחשון | עיצוב תאורה- אורי מורג | עיצוב תלבושות – אלה קולסניק | עיצוב פאות – אירנה סגל | מפיקה בפועל- נטע בירק | שחקנים: משי קלינשטיין , גלעד מרחבי, גל מלכה, עדי אלון, לירון ויגדור , גילת אנקורי, אוהד שחר, אייל בוקובזה, אמיר אהרוני, דורון אורן, גיל זגורי, יובל גרוס, ליאור כהן, מאיה משעניה, מישל עמרם, נועה סבן, עדן אמסילי, צח כהן | קרדיט צילום: ערן לוי 

להקת המחול ורטיגו – נונה

יצירתה החדשה של נעה ורטהיים היא מסע חושי-גופני  אל אחד המושגים החמקמקים ביותר – הזמן. נונה- היא יצירה על זמן אך גם הזדמנות לעצור, להאזין, לנוע. להבין שהזמן חומק מאיתנו אך הוא נתון בידנו. ממש כמו חוט דק  שאפשר לפרום, למשוך ולאחות מחדש פעם אחר פעם. קרדיט צילום: אפרת מזור